באחד מהדייטים, שאל אותי בחור גרוש עם ילדה: ״איך זה שלא התחתנת עדיין?״
עמד לי על הקצה הלשון לשאול אותו: ״איך זה שהתגרשת כבר?״.
אבל האני האצילית יותר נדחפה קודם (זו שלמדה בודהיזם בהודו, זו שתרגלה מדיטציות, ימימה, חסידות, וזו שרוצה בעיקר לעשות רושם) וענתה במקום:
״אני יכולה להתחרט על כל מני בחירות שעשיתי בעבר ולהלקות את עצמי, אבל האמת היא שאני חושבת שעדיין לא הכריעו שם למעלה בענייני.״
הנ״ל הסתכל עלי במבט מלא הערצה, נפעם מהתשובה שלי.
התשובה שעניתי לבחור ההוא מכילה בתוכה את מכלול הסיבות, שבגללן מגיעים לרווקות מאוחרת. האחת קשורה בנו, בהחלטות שקיבלנו, בבחירות שעשינו. במילים אחרות נתונה לשליטה שלנו. השנייה, קשורה במה שניתן לכנות ״מזל״, כלומר למכלול הסיבות אשר לא קשור בנו ואין לנו שליטה עליו.
ברצף שבין השניים מצויים רב הרווקים והרווקות שהגיעו ״עד הלום״, כלומר אלו שהם מעבר ל״הגיעו לפרקם״. אלו המשוכנעים שמצבם תלוי במה שכתוב בכוכבים לעומת אלו שיחתרו גם בידיים חשופות, אם צריך עד שיגיעו לחוף המבטחים, כלומר לזוגיות המיוחלת.
אגב, זה כלל לא מחייב להימצא בקצה אחד או השני של הסקאלה. רוב הרווקים והרווקות חווים תנועה של מטוטלת כמעט בין שני הקצוות.
אני זוכרת את עצמי, נכנסת לכל מני תכניות להעצמה נשית, למציאת האחד, למצוא את עצמי, ומרגישה שהנה פיצחתי את התעלומה ועוד שניה אני נגאלת מיסורי, ואז יומיים אחרי מוצאת את עצמי מתרסקת מעוד דייט כושל או יותר גרוע, קשר שהייתה בו הבטחה גדולה שהתבדתה.
זוכרת את עצמי מתהלכת בעולם בתחושה שהרווקוּת הזו היא גזירת שמים, כי אחרת איך ניתן להסביר ששוב, ההוא שכבר אחרי שבוע אמר שהוא אוהב אותי ושמעולם לא הרגיש כך מימיו וכמה טוב לו אתי, פשוט לא יכול היה לעשות את הצעד קדימה.
אז למה כל כך הרבה נשים לא מתחתנות עד גיל 40
מכלל הסיבות שניתן למנות:
פחד מהתחייבות ומחויבות
פחד לאבד חירות
הרצון להשקיע קודם כל בעצמי (לימודים, עבודה, טיולים בעולם וכדו׳)
מודלים בעייתיים של זוגיות ( זוגיות רעה של ההורים, או לפעמים זוגיות מושלמת מדי של ההורים או של בני משפחה וחברים)
טראומות מהעבר (גירושים של הורים, קשר משמעותי שלא צלח, פגיעה בילדות)
שינויים באורחות החיים שלי שעשיתי שדחו את מציאת בן הזוג (גיור, תשובה, חילון)
לא מצאתי את האדם המתאים
לא נכתב בכוכבים
אני בררנית ויש לי ציפיות גבוהות שלא מתיישרות עם המציאות
הייתי תקועה בקשר הלא נכון לאורך זמן
אני יוצאת עם אנשים שהם לא נכונים לי
בהתבוננות בחטף ברשימה המפוארת שפירטתי, אפשר להבין, שגם אם לא נכתב עדיין בכוכבים, שהגיע תורי, יש לי עדיין הרבה מאוד מרחב פעולה. לבחור ולהשפיע על חיי.
עם הזמן גיליתי שמעט מאוד השפעה יש לנו על נסיבות חיינו. אנחנו לא יכולים לבחור את המשפחה אליה ניוולד, או לבחור את מצבנו הבריאותי, לפעמים גם הכלכלי, ועוד הרבה מאוד ממה שקורה לנו המרוצת החיים. על דבר אחד יש לנו יכולת להשפיע: האופן שבו אנחנו מתמודדות עם חוויות החיים שהזדמנו לנו.
תכנית ״מציאה״ נולדה מתוך רצון עמוק להיות שם עִם ועבור כל כך הרבה נשים מופלאות, בזמן תנועת המטוטלת שהים חוות מייאוש לתקווה ובמסע שהן עוברות בדרך למציאת האיש שלהן.
להיות מציאה, זו לא רק תכנית כדי לעשות לך אוברול כללי ושינוי תדמית בכדי שתהיי ״מציעא״ אם כי גם במישור הזה יש תמיד מה לעשות…
להיות מציאה זו תכנית בכדי לחשב מסלול מחדש ולהגדיר לעצמך מה את רוצה
להיות מציאה היא להבחין בין מה שאת רוצה לבין מה שהנשמה שלך צריכה בכדי להרגיש בטוחה, אהובה, שלימה וממומשת בקשר זוגי
להיות מציאה זה ללמוד איך למשוך אלייך את מה שנכון לך ולזמן אלייך את הבחור שהוא נכון ומדויק לך
להיות מציאה זה להתהלך בעולם בתודעה של מלכה, וללמוד כיצד למקד אנרגיות בחיפוש נכון, ולא להתערבב מרעשי רקע בדרך אל היעד הנכסף
מזמינה אותך למסע מרתק שבו תגלי על עצמך כל כך הרבה כוחות שלא ידעת שיש בך.
בואי ותהיי מציאה
